פסק-דין בתיק עפ"א 114/08

כב' השופטת א. הלמן :

1.         נגד המשיב, (המערער בעפ"א 127/08), (להלן: "המשיב"), הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בנצרת (פ' 1217/07), אשר ייחס לו עבירות אלימות כנגד בת זוגו, לרבות גרימת חבלה של ממש במספר מקרים.

2.         במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום, והמשיב הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. על פי הסדר הטיעון - נשלח המשיב לשרות המבחן, על מנת שיתקבל תסקיר שיתייחס גם לשאלת הרשעתו. סוכם כי לאחר קבלת התסקיר יהיה רשאי כל צד לטעון באורח חופשי, ולא יהיה מחוייב לאמץ את המלצות שירות המבחן.

3.         לאחר שנתקבל תסקיר שרות המבחן ונשמעו טיעונים מטעם הצדדים, החליט בית המשפט קמא (כב' השופט י. שטרית), להרשיע את המשיב ולהטיל עליו 6 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, 8 חודשי מאסר על תנאי על כל עבירת אלימות מסוג פשע, ו-4 חודשי מאסר על תנאי, על כל עבירות אלימות מסוג עוון. כמו כן, חוייב המשיב לחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה.

4.         בפנינו שני ערעורים אשר הדיון בהם אוחד. ערעור המדינה על קולת העונש מחד וערעור המשיב על חומרת העונשים.

מלכתחילה ערער המשיב גם על הרשעתו בדין, אך חזר בו במהלך הטיעון מחלק זה של הערעור.

5.         במסגרת הסדר הטיעון, הודה כאמור המשיב בעובדות ובעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. כתב האישום המתוקן מפרט שורה של מעשי אלימות שביצע המשיב כנגד אשתו, בהיותה בהריון, מאז נודע לו כי היא נושאת ברחמה עובר ממין נקבה. מיום 11.12.06 ועד הגשת התלונה על ידה, ביום 12.1.07, במספר הזדמנויות, תקף המשיב את אשתו, הכה אותה בסטירות בפניה ובאגרופים בבטנה.

יום לפני הגשת התלונה, בהיות המתלוננת בחודש החמישי להריונה, בשעות הערב, תקף המשיב את אשתו וסטר לה על פניה. למחרת, ביום 12.1.07, בשעות הבוקר, העיר המשיב את המתלוננת, דרש ממנה כי תביא לו את בגדיו ונעליו, והתפתח ויכוח בין בני הזוג, במהלכו התנפל המשיב על המתלוננת, סטר לה בפניה וקרא לה "... יא חזירה". בתגובה לכך שהמתלוננת הביעה מורת רוח מכך שהעליב אותה, הכה אותה המשיב באמצעות חגורה, בגבה וברגליה וכן נתן לה אגרוף בבטנה. כתוצאה מכך חשה המתלוננת כאבים בגב ונזקקה לטיפול רפואי שכלל אשפוז בבית החולים למשך יומיים.

כתב האישום המתוקן, בו הודה המשיב, מפרט הזדמנויות נוספות בהן נקט המשיב אלימות כלפי אשתו, איים עליה, הכה אותה בסטירות בפניה, נתן לה אגרוף בעינה, משך בשערות ראשה והוביל אותה בכח מבית הוריו אל דירתם, כשהוא מושך בשערותיה וסוטר על פניה.

המשיב הודה גם כי במהלך תקופת נישואיהם של בני הזוג (6 חודשים נכון למועד הגשת כתב האישום), נהג לתקוף את אשתו, בכך שהיה מכה אותה בסטירות בחלקי גוף שונים.

בגין מעשים אלו הורשע המשיב בתקיפת בת זוג, עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, במספר מקרים ובאיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

המנעות מהרשעה

6.         המשיב חזר בו כאמור מבקשתו להמנע מהרשעתו. אציין עם זאת, כי בית משפט קמא סקר את הכללים המנחים להכרעה בשאלת ההמנעות מהרשעה, כפי שאלו נוסחו "בהלכת כתב" (ע.פ. 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3),337) ויישמה כהלכה על נסיבות המקרה.

בית המשפט קמא נימק החלטתו וקבע, כי אף בהנחה שהרשעתו של המשיב תפגע באופן חמור בסיכוי שיקומו, באשר היא עלולה להוות מכשול להמשך העסקתו כפקח בעירית נצרת, סוג העבירות בהן הורשע המשיב, חומרתן, תכיפותן, ונסיבות ביצוען, איננו מאפשר במקרה זה להמנע מהרשעה.

כפי שציין בית משפט קמא, בנוסף על האמור, למשיב שני רישומים פליליים קודמים בגין עבירות אלימות, האחת משנת 2001 - עבירה של תגרה במקום ציבורי ועבירה משנת 2004 שעניינה תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בשני המקרים זכה המשיב לכך שבתי המשפט נמנעו מלהרשיעו. כפי שניתן להבין מהתנהלותו כלפי המתלוננת, לא הפיק המשיב את הלקח הנדרש מקיומם של ההליכים הקודמים, אלימותו נמשכה ואף הסלימה. הוא לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו והוכיח כי בעניינו, האינטרס הציבורי, הצורך בהרתעת הרבים והרתעת היחיד, איננו מאפשר להמנע מהרשעתו פעם נוספת.

הענישה הראויה

7.         בית המשפט קמא התייחס לחומרת העבירות, לריבוין, לנסיבות החמורות בהן בוצעו, בעת היותה של המתלוננת בהריון, ציין את עברו של המשיב, את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר על ידי בתי המשפט, שנמנעו מלהרשיעו וכן את התרשמות שרות המבחן באשר לחשש מפני הישנות המעשים, והגיע לכלל מסקנה כי נדרשת ענישה שתהא, מחד מוחשית וממשית אשר תשקף נכונה את מקבץ הנימוקים לחומרא ואף תהווה ענישה מרתיעה וממחישה למשיב ומאידך תכלול את הנסיבות לקולא, לרבות הנפקות שתהא להרשעתו של המשיב בדין.

בהחלטתו שלא להטיל על המשיב מאסר בפועל ממש, נתן בית המשפט קמא משקל לכך שהמשיב לא הורשע בעבר בפלילים, את היותו נורמטיבי ככלל, את הודאתו, לקיחת האחריות ומכלול הנסיבות האישיות.

8.         לטעמי, הקל בית המשפט קמא עם המשיב יתר על המידה וללא כל הצדקה. מעשיו של המשיב, דרך האלימות בה נקט כלפי המתלוננת לאורך כל נישואיהם, שרק החמירה עם הוודע לו זהות העובר שהיא נושאת ברחמה, משקפת דפוסי חשיבה מעוותים. על פי כתב האישום, מעשי האלימות נעשו בתגובה לכך שהמתלוננת לא נעתנה לדרישותיו של המשיב, והתגברו כאשר העזה למחות על הדרך בה הוא נוהג בה.

בפני שרות המבחן לקח המשיב אחריות חלקית בלבד למעשיו, התייחס בהפחתה למעשיו, הטיל אחריות על המתלוננת למתיחות ביחסיהם, והתקשה לבטא אמפטיה כלפיה.

בעת שנערך התסקיר הראשון היו בני הזוג בהליכי גירושין, בינתים הם התגרשו והמשיב נישא לאשה אחרת.